Tuesday, March 23, 2010

התמכרות מס' 1

אחת ההתמכרויות הקשות שלי, זה תיקים.
לאחרונה הצלחתי להגמל מההרגל המגונה, אבל רק מהסיבה שכבר אין לי איפה לאחסן אותם. ליבי נשבר כשאני רואה את אוסף התיקים שלי מעלה אבק על המתלה או מעל הארון. כל פעם שאני עושה החלטה אמיצה ומורידה תיק ממקום הכבוד שלו אל קופסאת הפלסטיק שמתחת למיטה יסורי המצפון לא נותנים לי לישון.
עכשיו כשאני רואה תיק נחשק, עוברת בי המחשבה על אותו אחד בבית שיאלץ לוותר על מקומו עבור הרכש החדש. אני לא יכולה לעשות את זה. אני נאמנה לפריטים שמלווים אותי כבר הרבה זמן ולכל אחד מהם יש ערך סנטימנטלי בלתי מוגבל.
עם אחד הייתי בנשף של י"ב (לא אירוע חיובי במיוחד), ואת השני נשאתי על כתפי כשהתהלכתי ברחובות פריז. או! ויש את זה שקיבלתי מתנה ליום הולדת\שחרור מצה"ל וליווה אותי בהתמדה לאורך שנה ארוכה ומשמעותית בחיי.
בשבילי, התיקים שלי הם יותר מכלי קיבול. בכל אחד מהם אני נושאת זכרונות ורגשות והם היו נאמנים לי לא משנה מה היתה מידת השמלה שלי או כמה שעות ביליתי בחדר הכושר באותו שבוע. הם לא שפטו אותי והיו שם איתי בכל רגע מכריע או בלתי נשכח.

אבל הנה אחד שהייתי מפנה חצי ארון בשבילו. 

 
בידיה הענוגות של ניקי הילטון

ה"סטאם בג" ואני זה סיפור אהבה מתמשך שעדיין לא הגיע למימוש. כשעדיין זאת מילת המפתח.
אבל זה כבר לפוסט אחר...

No comments: