Wednesday, May 19, 2010

יומן מסע



מזוודה - אני גרועה בלארוז. תמיד לוקחת את המזוודה הכי גדולה שאני מוצאת וזורקת לתוכה את כל מה שאני יכולה. הפעם, לא הייתה שום הצדקה להסחב עם מזוודה ענקית, כך שהייתי צריכה לארוז באופן קליל ביותר. מה שאילץ אותי לחשב מראש בדיוק מה אני רוצה ללבוש עם מה ומתי.
(מזכיר לי את אחת המשימות שקיבלתי בתיק העבודות לFIT- אישה נוסעת לסוף שבוע ויכולה לארוז רק 5 פריטים: ג'קט, 2 חלקים תחתונים ו-2 חלקים עליונים. יש לבחור עונה בשנה ומיקום אליו היא נוסעת, לעצב את חמשת הפריטים ולהציג אותם ב-4 מראות/looks מיום ללילה)


מזג אויר - כשבדקתי את התחזית לימים הקרובים ראיתי ציור של ענן עם טיפות גשם, אבל בחרתי להתעלם ממנו וחשבתי שבעזרת חשיבה חיובית אולי התחזית לא תתגשם. בעקבות כישורי האריזה המעולים שלי וכמובן לא נשכח את כוחה של החשיבה החיובית, רוב הפריטים שהיו במזוודתי היו מתאימים יותר ליום קיץ בקריביים מאשר ליום גשום וקריר במנהטן. אז בהזדמנות הראשונה שהייתה לי, קניתי מטריה (ב-12$!!) שלא שרדה יותר מכמה שעות ועשיתי לי את דרכי בעיר הסוערת, מנסה לדמיין מקום חם ונעים.


מלון - באמת שלא משלמים לי לכתוב את זה - אני חייבת להמליץ על המקום שאני ישנה בו. ממש סוד שמור. זה מלון קטן שנקרא "larchmont hotel" ונמצא בלב הגריניץ' ווילג', בשכונה ממש ביתית ונחמדה. כמו השכונה, גם המלון ביתי ונחמד, ונמצא במרחק הליכה (או תחנה אחת בסאבווי אם אתם קצת עצלנים) מהסוהו. הדבר היחיד שאולי ירתיע את מרבית האנשים הוא שרוב החדרים במלון הם ללא מקלחת ושירותים (בכל מסדרון חדרי שירותים ומקלחת אישיים).
יצא לי כמה פעמים לישון בהוסטלים שונים ברחבי אירופה ולהגיע גם לכאלה שלא היו ממש סימפטיים ואף מעט מפוקפקים. אבל הלרצ'מונט הוא ממש לא כזה, להפך.
החדרים נוחים ונקיים, יש חדרנית וא. בוקר, והשירותים/מקלחות שנמצאים בכל מסדרון תמיד נקיים ונעימים לשימוש.
הפלוס הגדול הוא המחיר זול, יחסית למנהטן. (חדר יחיד למשל יעלה בין 90 ל-110$ תלוי בזמן בשנה)
זאת כבר הפעם השניה שלי פה, ואם הייתי צריכה הייתי חוזרת שוב. בקיצור- ממליצה בחום.


קניות - אוקי. אני חייבת להודות בזה, אין לי ברירה אחרת. תקציב?? כן בטח. כאילו שאני יודעת לעמוד בפני הפיתויים שהעיר מציבה בפני. בארץ, אני בקושי מוציאה שקל על בגדים, בערך פעם בשנה. בניו יורק אני מרגישה כמו ילדה בת 5 שנותנים לה זמן מוגבל ועגלה למלא בטויס אר אס.
אין טעם לשקר או לנסות לטייח את האמת. אני מכורה.
אולי כשאני אהיה שם באופן קבוע, זה כבר לא יהיה כל כך מפתה. כמו שכשבדיאטה רוצים הרבה יותר את הדברים שאסור לאכול מאשר במצב רגיל.
ואולי לא.
כדי לא להכפיש את שמי, אני לא אפרט סכומים. אני רק אציין שיותר מפעם, רמת הסינון היתה גבוהה והרכישות היו איכותיות ומוצלחות ביותר.


לימודים - מחר אני ניגשת למבחן שלמטרתו הגעתי הנה, ומקווה שילך בסדר. סה"כ מבחן מדרג באנגלית ומתמטיקה. השאלתי ספרי פסיכומטרי מחברה (תודה לך שוב אלוהים שגאלת אותי מהסבל) וקראתי עשרות מדריכי אינטרנט לכתיבת החיבור המושלם. ויהיה מה שיהיה.
בהקשר אחר ללימודים - אלו שמתחילים ב-30 לאוגוסט מתחילים להראות לי הרבה יותר מציאותיים. אמנם זה תהליך, ולוקח לי זמן לעכל, אבל לאט לאט אני קולטת את גודל השינוי שהולך לקרות בחיי.


מחר - ברגע שאסיים את המבחן, אתפוס לי מונית  (!low budget) סליחה, אקח את הסאבווי לשדה תעופה ואשוב לגבולותיה של ארץ ישראל.
מצד אחד, אני כל כך רוצה להשאר ולהתחיל את החיים שלי פה.
מצד שני, אני רוצה לחזור לארץ ולנצל כל זמן שנשאר לי עם המשפחה והחברים.
מזל שיש עבודה ביום ראשון ומישהו אחר עשה את ההחלטה הזאת בשבילי =)

3 comments:

michalooshla said...

איזה יופי, מקווה שהצלחת בבחינה, שמע מעניין

miriam said...

:) את עושה לי חשק לנסוע לניו יורק..

CV said...

מיכלושלה- תודה =) הלך לי סביר פלוס ובסופו של דבר מה שיצא מזה הוא קורס שאצטרך לקחת בחיבור אנגלית. לא נשמע לי כזה נורא, נזק מזערי!

מרים- טוב מאוד ! כי מתישהו ב-4 שנים הקרובות תצטרכי לעשות את זה ולבוא לבקר אותי!! (אם את אכן אותה המרים שנראה לי שאת, ובמקרה שלא- את גם מוזמנת לבקר :)