Thursday, December 30, 2010

BACK TO REALITY

מחר יסתיים לו הביקור הראשון שלי בארץ מאז התחלתי את לימודי בניו יורק.
כבר הספקתי להיות במוזיאון העיצוב בחולון, מוזיאון ישראל המחודש בירושלים,לבשל ולאפות עוגה, לראות שני סרטים בקולנוע (אחד טוב והשני פחות) להראות נוכחות ברוב המסעדות האהובות עלי, לקבל טעימה מהטעמים הקולינריים שחסרו לי כל כך במטבח הישראלי (קוטג' וירקות!), לנהל רומן צמוד וחפוז עם רופא השיניים (טיפול שורש+סתימות=אאוץ') וכמובן לראות ולבקר את כל האנשים היקרים והאהובים עלי במדינת ישראל הקטנה.

קיוויתי שסופות השלג ידחו בקצת את מועד העזיבה שלי ואת הפרידה הבלתי נמנעת, אבל הכל מתקיים כמתוכנן ובזמן שכולכם תחגגו את השנה האזרחית החדשה עם שמפניה ונשיקת חצות (או שמיכת פוך, גם זאת אופציה לא נוראה בכלל!) אני אתגנב לי בחזרה אל "ג'ונגל הבטון שבו חלומות מתגשמים" (הגב' אלישיה קיז)

מוזר לחזור פתאום אל תוך חייהם של אנשים שמצד אחד לא השתנו ומתייחסים אלי אותו הדבר, אבל במקביל לגלות שהחיים המשיכו להם בלעדי כאן בארץ הקודש. אני מרגישה כמו בן אדם שחזר לחיים ולמציאות לאחר כמה חודשים טובים של תרדמת.
מפחיד אותי מאוד הרעיון שככל שאני נמצאת יותר זמן הרחק אי שם, כך מתרחקים ממני החיים שהיו לי עד לא מזמן בארץ והאנשים הקרובים והאהובים עלי. זאת הרגשה מאוד מערערת להגיח פתאום משום מקום לחיים שפעם היו שלך ואתה מגלה שהכל ממשיך לקרות ואף אחד לא באמת מחכה לך. אני מרגישה קצת כמו תיירת בחיים של עצמי ואפילו העברית שלי העלתה חלודה במשך הזמן הקצר הזה בגולה ולא פעם אני נתקעת בנסיונות לחבר משפטים שלמים.

אני שלמה עם ההחלטה שעשיתי, וגם אם לפעמים זה נראה כאילו נגמרו החיים שלי כמו שהכרתי אותם, אני יודעת שאני בונה עכשיו משהו טוב ומדהים שיעצב את העתיד שלי. (סלחו לי על הדטרמיניזם והקיצוניות הקלה)

מה שהתחיל כחופשה בסימן דיכאון, המשיך באובר-אנאלייזינג ובמוח שעובד שעות נוספות (מהם חיי?) מסתיים מחר, בביטחון מוחלט שהאנשים הספורים הקרובים אלי יהיו לצדי לאורך הדרך, גם אם היא לא אותה אחת כמו שלהם.

עדיין מהורהרת
CV 

"I'm on the pursuit of happiness and I know, everything that shine ain't always gonna be gold.
I'll be fine once I get it, I'll be good"

1 comment:

Mims said...

היה מעולה לראות אותך בביקור הקצר הזה, ואין לי ספק בכלל שהולך להיות לך עתיד מדהים.. אין לך מה לדאוג, מקומך בארץ שמור רק לך :)
נשיקות