Saturday, June 11, 2011

LIFE HAPPENS

ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי הקיץ היא להרשם לקורס צילום דיגיטלי.
כחלק מהדרישות לתואר, אני צריכה לקחת קורס בחירה וחשבתי שיהיה נחמד לקחת אותו במהלך הקיץ כדי לחסוך מעצמי שיעור נוסף במערכת בזמן הסמסטר.

במסגרת השיעור נפגשנו אתמול מתחת להיי-ליין, פארק/טיילת שנבנה על גבי פסי רכבת משנת 1930 ומתפתל לאורך ובין הבתים בין השדרה ה-10 ל-11, החל מרחוב גנסוורט במיטפאקינג דיסטריקט ועד רח' 30.
הנה כמה התמונות שצילמתי:

במהלך סשן הצילומים שלי בהיי-ליין התחילו בפתאומיות טיפות ענק לרדת מהשמיים ובמהרה הפכו לגשם חזק ונאלצתי לרוץ ולהסתתר מפני הגשם במשך כ-20 דקות עד שהוא נחלש.
למרות שהגשם תפס אותי בהפתעה וללא מטריה, העניין עבד לטובתי כי מיד אחרי שפסק עליתי בחזרה לטיילת שהייתה שוממת לאחר שכל המטיילים בה ברחו גם הם מהגשם.
הגשם הפתאומי נתן לי הזדמנות פז לצלם את הפארק כשהוא ריק מאדם, שכן בכל שעה אחרת של היום הוא תמיד מאוכלס ומלא חיים.

אחרי שהגשם נחלש והפך לטפטוף מרענן אחרי שלושה ימים של שרב, המשכנו לפתיחת תערוכה בגלריה וחנות של צילום לומוגרפי על 23 ופארק שכל הקירות שלה מצופים בתמונות צבעוניות.
היתה להקה מגניבה במיוחד שנגנה מוזיקה חיה, בירות וכיבוד קל, אנשים יפים ומצלמות מדליקות. גם התערוכה היתה נחמדה.

כולכם בטח כבר מכירים את אפליקציית האינסטגרם שגורמת לתמונות להראות הרבה יותר מגניבות והופכת את כולם ליפים ופוטוגנים, אז נחשו מה?
מצלמות הלומוגרפיה היו שם הרבה לפני, והאפליקציה מחקה את האפקטים שנוצרים בצילום עם מצלמות הפלסטיק החמודות האלו, שהן די פוטוגניות בעצמן.

 אחר כך ספי הצטרפה אלי והסתכלנו על מצלמות הלומוגרפיה


זאת הפעם ראשונה מאז שנחתתי בתפוח הגדול שאין לי (כמעט) שום מחויבות, ואני נהנית מזה!
העובדה שאין לי עדיין מקום משלי לשהות בו והקיץ החלומי בניו יורק, מפתים אותי לצאת מהדלת כל בוקר ולוקחים אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם (ביניהם גן החיות בברונקס, סטייטן איילנד, ההמפטונס ועוד) 

כבר שלושה שבועות שאני חופשיה מהלימודים ונודדת ברחבי ברוקלין בין מזרון מתנפח לספה אבל כנראה שבסוף השבוע הזה מסע הנדודים שלי יגיע לקיצו. עכשיו באמת. מחזיקה אצבעות. 
למרות שהצלחתי להסיח את דעתי בעזרת בילוים כאלו ואחרים, היו אלה שלושה שבועות לא קלים, בהם נבחנו יכולת האיפוק והסבלנות שלי בדרכים יצירתיות ביותר והייתי בטוחה שמישהו מנסה ללמד אותי שיעור חשוב בחיים.
בשבועות האלה למדתי להעריך מחדש את כוחם של כסף, קורת גג, חיבור אינטרנט, להיות במרחק הליכה מהכל ואפילו חברים. 
הייתי רוצה לחשוב על עצמי כאדם אופטימי, ואני מאמינה שהכל קורה לטובה, לכן אני שמחה שהיה לי את הזמן הזה לבחון מחדש דברים שלקחתי כמובן מאליו, גם אם דברים לא קרו כפי שתיכננתי ורציתי שיקרו.

מקווה לכתוב לכם בפעם הבאה על ההתמחות שהתחלתי לא מזמן,
הפעם מתוך דירת הסטודיו החמודה שלי שכבר מחכה לי כל כך. 

שבוע מוצלח
CV



9 comments:

Hadas -I am your fashion mannequin said...

התמונות שצילמת פשוט מדהימות! אני אוהבת לומוגרפיה ולאחרונה קניתי גם מצלמה כזאת, אני מתכוונת לנסות אותה ברחובות היפים של ניו יורק:)

נתראה שם בקרוב, נשיקותת!!

CV said...

תודה! יש בחנות סדנאות מגניבות בחינם, אשלח לך פרטים

Anonymous said...

איזה יופי! כיף כל כך לקרוא אותך... בפשטות שלך ובאיך שאת נותנת לעולם להתגלות דרכך. מחכה כבר לראות את הדירה החדשה שלך, אני גם מרגישה שזה יהפך הכל לאחרת, התחושה שיש לך בית ומקום שקט משלך. ימים טובים, ענבל

CV said...

ואו איזו תגובה כיפית להתעורר אליה בבוקר!
תודה ענבל, אני שמחה לשמוע שאת נהנית לקרוא :)
גם לי יש הרגשה טובה לגבי המעבר הזה ותחושה שזה יהפוך הכל לאחרת :)

Dana said...

שני קישורים:
הנה טאמבלר שנתקלתי בו היום ונראה לי שאת תדעי להעריך:
http://fashioneaters.tumblr.com/

וגם קישור לאתר של צלמת הלומו הישראלית הראשונה (סתם, לא בטוח בכלל שהיא הראשונה)נטלי צבילינגר (שכמוך- גם היא למדה בניו יורק):
http://www.nataliezwillinger.com

טל said...

סיון כל הכבוד שאת בוחרת לשמור על אופטימיות ושאת מנסה למצוא את הדברים החיוביים ובכל התקופה הזאת.
זה באמת לא מובן מאליו.

CV said...

דנה- תודה על הקישורים :) בהחלט מעריכה!

טל - תודה! חייבת להודות שהיו לי מס' מעידות בהם לא הייתי כל כך אופטימית אבל בסופו של דבר חזרתי בחזרה למציאות.
אמנם לא הייתי חסרת בית וישנתי ברחובות, אבל זאת בהחלט הייתה חוויה לא נעימה.
בסופו של דבר, זה עזר לי להבין שיש דברים שאסור לקחת כמובנים מאליהם ואני שמחה שהיה לי את ה"מסע" הקטן הזה בדרך למקום משלי.

sefi said...

אני נזכרת ביום הזה והכי בא לי לבכות
:(
אני ממש מתגעגעת...

CV said...

יהיו לנו עוד המון ימים כאלה! לא לבכות, "את לא צריכה את זה" !