Thursday, December 22, 2011

SIMPLIFY


קמתי בבוקר לעוד יום קריר וסגרירי בניו יורק.
כרגיל, לקח לי שעתיים עד שיצאתי מהדלת. לא מהסיבה שלוקח לי מאות שנים עד שקו האייליינר מושלם וסימטרי בעיני, אלא בגלל שבזמן האחרון מאוד קשה לי לעזוב את הרגשת הבטחון, החמימות והנוחות בבית ולצאת אל העולם הקר והאכזרי שמחכה לי בחוץ.
ואני לא מדברת על טמפרטורות נמוכות. בשביל זה יש מעיל, כפפות צעיף (השילוש הקדוש בחורף הניו יורקי).

אבל לא הייתה לי ברירה אחרת. הייתי חייבת לגרור את עצמי לממלכת ה-DIY - "הום דיפו" (הום-סנטר האמריקאי).
הייתי צריכה לקנות אקדח דבק חם. אל תשאלו למה.
לא, באמת. אל תשאלו. אם אספר לכם, אצטרך להרוג אתכם.

עליתי על ה-L, הרכבת שכל יום חוטפת אותי באכזריות (ובצפיפות רבה, יש לציין) מברוקלין, מבריחה אותי במנהרה מתחת לנהר האיסט ריבר ופולטת אותי בתוך ג'ונגל הבטון.
ירדתי בשדרה השישית והחלפתי ל-F/M..לא שמתי לב על איזה מהם עליתי... אבל למה בעצם המידע הזה חיוני לכם? אתם לא מתכוונים לסוע בזמן הקרוב מוויליאמסבורג להום דיפו נכון?

בכל מקרה, כל הפרולוג המיותר הזה היה בשביל שאוכל להגיע לנקודת השיא או בשפת עם - הפואנטה!

אז עליתי על ה-L, החלפתי ל-F/M, נכנסתי לקרון ובעוד דלתות הרכבת נסגרו להן הרמתי את מבטי מהרצפה כלפי מעלה,
 וחזיון קסום ומופלא נגלה לעיני.

הייתה זאת קייט לאנפר. מושא אהבתי העל-זמני. יושבת לה כאחד העם בין שאר נוסעי הרכבת.
אני בספק אם עוד מישהו הבחין בה או ידע מי היא.
קייט לאנפר! במרחק שני מטר ממני!
עם תספורת מדויקת וחדה, שיער  לבן וחיוור בדיוק כמו עור השלגיה החלק שלה, שלא הייתה עליו טיפת צבע או איפור, מעיל פרווה מנומר והאאוטפיט All-Black האייקוני שלה.

לצערי החזיון נמשך רק כדקה או שתיים כי הייתי צריכה לרדת מהרכבת. נו, אקדח דבק, אתם יודעים את הסיפור.
במשך אותם אותם דקות אחדות לא הפסקתי להוריד ממנה את העיניים. כן, קצת סטוקרי מצידי, אבל היא הייתה שקועה בבלקברי שלה ולא ממש שמה לב למתרחש מסביב. אז הרשתי לעצמי.
הייתי כל כך מהופנטת ממנה ולא הבנתי איך כל שאר בורי העם התנהגו באדישות ליד מלכת האופל והסטייל. כמובן שעמוק בפנים התחשק לי לפרוץ בקפיצות וקריאות אומייגאד כמו מעריצה חסרת תקנה של ג'סטין ביבר.
אבל אז חשבתי לעצמי "מה קייט היתה אומרת?!?" אז התאפקתי.

המפגש השמיימי הזה בתחילתו של היום גרם לי לחשוב לא מעט על פשטות, ואיך לא צריך הרבה בשביל להפגין סטייל ונוכחות. איך היא עושה את זה? מה יש בה שאפילו באאוטפיט פשוט לכאורה היא הצליחה להקרין כל כך הרבה אישיות, יחודיות ושיק? הו, כל כך הרבה שיק!

אז בהשראת המשל היומי, הנה לוק פשוט ומתומצת ואחריו אנקדוטה קצרצרה וזהו.
טי - Old Navy/ ג'ינס - Levi's/ נעליים - Ann Klein/ שעון - Fossil

זוכרים את הוויש-ליסט יום הולדת שפרסמתי לא מזמן? אחד מהפריטים ברשימה היה שעון של מייקל קורס שחשקתי בו כבר זמן מה (קרוב ל-6 חודשים!) אבל מפאת המחיר הגבוה החלטתי להשאיר אותו בוויש-ליסט ולא לקדם אותו לשופינג-ליסט.
ובכן, ציפור קטנה בשם חנן לחשה לי שחברת השעונים Fossil היא זאת שמייצרת את השעונים עבור בית האופנה של קורס. הידעתם?
לאחר סקירה קצרה, החלטתי שמצאתי אלטרנטיבה מעולה והרבה יותר זולה לשעון הנחשק שלי, אז אני והציפור עשינו טיול לעיר הגדולה וקניתי לי שעון חדש.
ואז הציפור עפה לה לארץ הקודש והשאירה אותי לבד בעיר הגדולה.

-הסוף-
CV

4 comments:

Butters said...

יופי של פוסט לפתוח אתו את בוקר יום שישי :)) אחלה סיפור. היא באמת נראית מגניב לגמרי, למרות שלא הכרתי אותה לפני הפוסט שלך. סופש נעים :)))

OceanWind said...

את כותבת נהדר, מאוד נהנתי לקרוא את הפוסט! איזה מטורף שנתקלת בה,תמיד דברים מהסוג קורים הכי כשלא מצפים!!!

sefi said...

זה בכלל לא מפתיע אותי שראית אותה בדרך להוםדיפו. זה הרי ידוע שבניו יורק זה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. אתמול בדיוק קראתי שאריזונה היא דוגמנית השנה של ווג ונזכרתי ביום ההוא שהיא הקשיבה למוזיקה לבושה בסמרטוטים בתחנה ביוניון סקוור.
השעון שלך מהמם, תתחדשי! רק למה לא הלכת לסטייפלס לחפש אקדח דבק חם :)
מתגעגעת!

Dush said...

ואו לא ידעתי שפוסיל עושים את השעונים של קורס! למען האמת, שעונים של פוסיל מזכירים לי את תקופת הצבא, אז הם היו מאוד פופולריים אצלי ואצל חברותיי.
לפי מה שאני רואה על הזרוע שלך, שווה להחזיר אותם לתקופה הנוכחית :)
תתחדשי!