Monday, February 28, 2011

RECENTLY/CURRENTLY/LATELY

מקבץ תמונות מהיומיום בחודש האחרון

באחד מהימים היפים, בטיול בווסט ווילג'
 נראה לכם מוכר? זה הבניין המפורסם מהסדרה "חברים"
בקומת הרחוב שוכן לו בית קפה קטנטן וחמוד שנמצא ברשימה שלי כבר כמה זמן - THE LITTLE OWL
על פינת הרחובות בדפורד וגרוב

שער לגינה פרטית וקסומה. פינת חמד בשכונה היפה ביותר בעיר
בקפה MUD באיסט ווילג'
 תמונת סאבווי רנדומלית
 נוף שקיעה מחלון החדר שלי
 7:00 בבוקר, התור למכירת המחסן החצי שנתי של בארניז, שעה לפני פתיחת הדלתות
בחיפוש אחרי בדים לפרויקט
בדיגום חופשי, הרכבת הג'קט הקלאסי 

המשך שבוע נעים
CV

Tuesday, February 22, 2011

BORN THIS WAY

ובנימה חיובית יותר... טרי טרי חם חם מבית הדפוס -
לפי הגברת גאגא, ככה היא הגיחה לאוויר העולם, מתוך צילומים לווג האמריקאי, גיליון מרץ 2011
(חסכתי מכם את הראיון והכתבה, כי כשאת נראית ככה, למי באמת אכפת מה יש לך להגיד)
אני לא מעריצה גדולה של הקרקס של גאגא, והתואר ליידי ממש לא הולם אותה (במיוחד כשהיא יוצאת בפומבי בלי מכנסיים) אבל אי אפשר להתעלם מהאופן בו היא מערערת את כל חוקי האופנה וההגיון האפשריים ועושה את זה מצוין.

בשעה זאת ממש as we speek עומדים עשרות, אם לא מאות אנשים מחוץ למדיסון סקוור גארדן, בטמפ' מינוס 1, בניסיון להשיג כרטיס כניסה למופע של גאגא שצריך להתחיל בשעה הקרובה.
שיהיה להם בהצלחה.

הלכתי להכין חביתה עם פטריות
CV

o_0

לא בטוחה איך לפתוח את הפוסט הזה,
אולי אתחיל בלהגיד תודה על התגובות לפוסט הקודם שממש חיממו לי את הלב :)

אמשיך בקצת הסברים כי אני לא רוצה לזרוק מילים לאוויר בלי לתת להם משמעות.

אני לא נוטה לדבר על הקשיים או על הצד הפחות ורוד של השהות שלי כאן, מהסיבה שאני לא רוצה להטעות אף אחד ולהשמע כמו ילדה מפונקת כפויית טובה ובכיינית.
אני מאוד מעריכה את הדרך הארוכה שעברתי בשביל להגיע לאן שאני היום, את האנשים שתמכו בי ועזרו לי ואת העובדה שאני זוכה לעשות משהו שלא הרבה עושים ומגשימה את החלום שלי.
אני לא לוקחת שום דבר מאלו כמובן מאליו.

לעתים, קשה לי להתעלם מהדברים הפחות נחמדים שקרו וקורים במהלך הדרך, ודעתי מוסחת מכל הדברים הנפלאים שיש לי בחיים.
מכאן הפוסט הקודם.

אז אסביר בקצרה ואז נוכל להמשיך הלאה.
אני עדיין לא מרגישה שיצרתי לעצמי בית חדש. אני גרה באפס פרטיות עם עוד שלוש שותפות, בדירה במעונות ששום דבר בה חוץ מהבגדים בארון והכלים במטבח, הוא שלי.
בחיי לא הרגשתי לבד כמו שאני מרגישה עכשיו.
רוב האנשים שנמצאים איתי ביום יום הם טינאג'רים אמריקאים שבמקרה הטוב כבר חגגו 18, ומה לעשות, 4 שנים הפרש גילאים, שירות צבאי וחינוך ומנטליות שונים עושים את שלהם.
95% מהאנשים האלה הן בנות. ה-5% הנותרים הם בנים. מתוכם 99% אוהבים אחד את השני.
מכיוון שאני גרה בקמפוס, ולא יוצאת יותר מדי מגבולותיו מפאת כמות העבודה שהלימודים מספקים לי, לא יוצא לי להכיר אנשים אחרים מעבר לאלה שתיארתי הרגע. מאתגר.
עם החברות שלי בארץ אני מנהלת מערכת יחסים מקוטעת בסקייפ/אימייל, ולקרוא לזה מערכת יחסים תהיה הגזמה במיוחד לאור הפרשי השעות הבעייתיים.

אני ממש לא מרחמת על עצמי, ולא מספרת את זה בשביל שאחרים יעשו את זה בשבילי.
אני לא מתחרטת לרגע על הבחירה שעשיתי, ולחזור אחורה זאת ממש לא אופצייה מבחינתי.
אני אוהבת ומאוהבת בחוויה האדירה הזאת, בלימודים , בניו יורק ובחיים שלי.

שוב, (אני חוזרת על דברי בשביל להבטיח שהסברתי את עצמי כמו שצריך ושלא יובנו באופן שגוי)
אני מאוד מעריכה את הדרך הארוכה שעברתי בשביל להגיע לאן שאני היום, את האנשים שתמכו בי ועזרו לי ואת העובדה שאני זוכה לעשות משהו שלא הרבה עושים ומגשימה את החלום שלי.
אני לא לוקחת שום דבר מאלו כמובן מאליו.

אז תודה לאלו מכם שכתבו לי פה/בפייסבוק/במייל. מאוד ריגש אותי לראות שיש אנשים נחמדים אי-שם שאכפת להם גם ממישהו שהם לא מכירים באופן אישי. תודה :)

את ההרגשה העכורה ניסיתי להעביר בקצת תרפיית כרומו וירדתי לרחוב וקניתי את הווג החדש.
זה לא הפך את הכל לוורוד בין רגע אבל זה המתיק לי קצת את היום.
(תמונות מתוך המגזין ועוד ליידי גאגא בהמשך היום...)


תודה על האוזן הקשבת
CV

Thursday, February 17, 2011

אני רוצה

פרטיות/להיות לבד לחצי שנייה/לבכות בלי לתת הסברים לאף אחד
בית/מקלט/מעון
חומוס/קוטג'/פירה של סבתא
לעבוד באופן חוקי/להרוויח את לחמי
חברים בגילי
בנים שאוהבים את המין השני
חיים מעבר לקמפוס/חיי חברה
חברה הכי טובה באותה יבשת
מישהו שישאל אותי אם אני בסדר

אהבה

כנראה שזה יותר מדי

Monday, February 14, 2011

REBECCA TAYLOR@NYFW

אני חייבת לציין שהביקורים שלי בשבוע האופנה רק הולכים ומשתפרים.
בתצוגה הראשונה, הייתי מתמחה זוטרה.
בתצוגה השניה, הייתי מלבישה.
ובתצוגה האחרונה שנכחתי בה, של Rebecca Taylor, הייתי אורחת.

בזכות ספי המקסימה מ-way too yellow שהזמינה אותי להצטרף אליה לתצוגה, שבוע האופנה הזה יהיה אחד שלא אשכח עוד הרבה זמן.
התצוגה שהלכנו אליה לעומת זאת, לא הייתה משהו בכלל.

בתור מישהי שבילתה שעות מול האוהלים, לפני שנה בבריאנט פארק, ובעונה הקודמת בלינקולן סנטר, בציפייה לראות ולחזות בפלאי האופנה שיוצאים ממכוניות השכר השחורות ונכנסים בין דלתות הכניסה, אוחזים בהזמנה נחשקת לאחת מהתצוגות, התרגשתי במיוחד להיות אחת מהאנשים האלה לכמה רגעים.
אמנם לא יצאתי מאיזה רולס רויס, נועלת לבוטין, אבל שמי היה ברשימת המוזמנים וזה היה מספיק בשביל לגרום לבטן שלי להתהפך אין סוף מהרגע שהתלבשתי לפני היציאה למתחם ועד שחזרתי לחדרי הצנוע והורדתי את העקבים.

אני לא בדיוק סוזי מנקס מ"הראלד טריביון", אבל לא צריך להיות גאון אופנתי בשביל להבין שמה שצעד על המסלול באותו יום שישי בצהריים היה פשוט מזעזע.
אבל נו, על טעם ועל ריח... בלה בלה בלה. תשפטו בעצמכם.

 ההמולה של דקות לפני תחילת התצוגה
 עומדים להתחיל, מורידים את הכיסוי מעל המסלול
משמאל לדוגמנית בשורה הראשונה- אנדרו ביבן מ"טין ווג" ומישל טרכטנברג מ"אחת שיודעת"
 הדוגמנית דופקת פוזה בסוף המסלול, אל מול עשרות הצלמים
 אנשים בשורה הראשונה
 הפינאלה
ולהלן כמה זוועות מהתצוגה:

WHAT I WORE
מעיל וג'ינס - אולד נייבי
חולצה - וינטג'
מגפיים - סטיב מאדן
תיק - רבקה מינקוף


בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לספי תודה שהזמינה אותי להצטרף אליה, ונחמד לדעת שיש לי חברה חדשה בעיר :)

צ'או צ'או
CV

Friday, February 11, 2011

RUFFIAN@NYFW

השעון המעורר שלי צלצל היום שוב בשעה השערורייתית 5 לפנות בוקר, ובחמש שלושים כבר הייתי בחוץ, בקור הלא אנושי של ניו יורק בשעת בוקר מוקדמת. ושוב, מצאתי את עצמי בחושך, בשעה לא שעה, קופאת מקור מחוץ לאוהלי הענק הלבנים של שבוע האופנה בניו יורק בלינקולן סנטר.

הפעם בשביל המותג Ruffian שהציג היום את הקולקציה שלו לסתיו-חורף 2011/12.
מאחורי הקולקציה עומדים שני מעצבים צעירים בשם בריאן ווק וקלוד מוריאס, שהקימו את המותג ב-2004.

בגלל העובדה שהמותג עדין צעיר וקטן, ההרגשה מאחורי הקלעים היתה הרבה יותר נינוחה ולא מאיימת, אף אחד לא הסתכל על אף אחד אחר מלמעלה וכולם עבדו ביחד כשווים וביצעו את אותן מטלות. המעצבים הגיעו גם הם, ביחד עם כולם בשעה 6 בבוקר והיו מאוד אדיבים ונחמדים אלי ולשאר המתמחים (לא דבר נפוץ במיוחד) ואפילו הודו לכל אחד מאיתנו אישית שבאנו לתת יד.

הפעם, בניגוד לתצוגה של BCBG אתמול, היה לי תפקיד משמעותי ולא סתם מרחתי זמן וחיכיתי שימצאו לי עבודה שחורה, שמישהו אחר יותר מדי טוב בשביל לבצע. בגלל שצוות העיצוב וההפקה היה יחסית מצומצם, קיבלנו המתמחים את תפקיד המלבישים.
כל מלביש מקבל מס' דוגמניות אותן הוא צריך להלביש, ואז להפשיט ולהלביש שוב במקרה שיש לדוגמנית יותר ממראה אחד בתצוגה. הדוגמניות פשוט עומדות כמו בובות ראווה בחלון וצריך להלביש אותן מכף רגל עד ראש (או לחלופין, מנעלי העקב ועד התכשיטים).
צריך לבחון טוב לפני תחילת התצוגה איך כל מראה צריך להראות ואיזה פריטים בדיוק כלולים בו, כי בזמן התצוגה זה עניין מלחיץ מאוד וצריך לעשות הכל בשיא המהירות והלחץ.

מצחיק כמה בלאגן, התרגשות והמולה יש לפני התצוגה ואז כל העניין נגמר בפחות מ-12 דקות תמימות.

הבדים והבגדים היו מרהיבים, האוירה היתה נינוחה וחופשית והדוגמניות קיבלו את הנעליים במתנה בסוף התצוגה.
אחת הדוגמניות החליטה לתת את הנעליים שלה למתמחה שהלבישה אותה, אבל בסופו של דבר היא לא הורשתה לשמור אותן :(

וכרגיל, להלן התמונות:
 על המסלול, לפני תחילת התצוגה
 הנעליים שהדוגמניות זכו לקחת הביתה (לא הטעם שלי.. אבל היי-נותנים לך, תקח!)
 העמדה של סירי טולרוד, שפתחה את התצוגה
 הדוגמניות לפני היציאה למסלול, טאצ'-אפס אחרונים
אני עם סימונה מימין ושנטל משמאל, הדוגמניות שהלבשתי. ובאמצע נדחפה עוד מישהי.
ולהלן, שני המראות שהלבשתי בעצמי! מרגש לחשוב שאני רכסתי את הרוכסן וכפתרתי את הכפתור שצעדו על המסלול :)
המעצבים בריאן (ימין) וקלוד, בסוף התצוגה


אחרי שני בקרים של יקיצה מוקדמת, נותרתי אפוסת כוחות, אז סלחו לי בבקשה ואני אלך להשלים שעות שינה.
יש לי עוד המון לספר ולהראות על מחציתו השניה של היום הזה, אבל אעשה זאת אחרי שהשקיות מתחת לעיניים יעלמו.

כאן כתבת החוץ שלכם משבוע האופנה בניו יורק,
רות סוף
CV

נ.ב- להנאתכם, סרטון מהתצוגה מבית שבוע האופנה (ב00:56 המראה שהלבשתי צועד על המסלול), וסרטון ביתי של מישהו מהקהל בעת הפינאלה


Thursday, February 10, 2011

BCBG@NYFW

אם מישהו במקרה פספס/שכח, אתמול (רביעי) נפתח לו שבוע האופנה בניו יורק לסתיו חורף 2011/12.
החלטתי שהפעם, בניגוד לשבוע האופנה הקודם שהתקיים בספטמבר, אני אקח יוזמה ואמצא את דרכי פנימה! 

וכך, מצאתי את עצמי מקיצה הבוקר משנת היופי שלי כאשר בחוץ עדיין שורר חושך מוחלט (5 לפנות בוקר, יתר דיוק), ויצאתי לכיוון טיימס סקוור, למשרדים של BCBG - Max Azria Group.

את שעות אחרה"צ/ערב של אתמול ביליתי בלעשות סידורים רנדומליים כאלה ואחרים עבור צוות ההפקה והעיצוב בהכנות שלפני המסלול, והיום התלוותי אל הצוות ללינקולן סנטר, שם התקיימה התצוגה.
המטלות שעשיתי לא היו מרגשות ומסעירות במיוחד (לדוגמא, לסדר את העמדות עם האאוטיפיטים של הדוגמניות), אבל זכיתי להיות מאחורי הקלעים, לחוות את הלחץ וההתרגשות ולראות את הפרצופים שאני בדר"כ רואה רק בערוץ האופנה או בבלוגי אופנת רחוב. 

אני לא אלאה אתכם עם התמונות הגרועות שצילמתי מהתצוגה עצמה (שהייתה מדהימה, אגב)ואתן לכם הצצה למאחורי הקלעים מעיניה של מתמחה נלהבת :)

רביעי בלילה, יוצאת מהמשרד 
לובי הכניסה למשרדים
 הדמייה של חלונות ראווה, מחלקת ויז'ואל
חמישי לפנות בוקר, יום התצוגה
הקולקציה (שאני אישית ארזתי!) מחכה להשלח לאולם התצוגה בלינקולן סנטר
משוויצה בתג הכניסה שלי :)
לוח הליין-אפ
הדוגמניות, לפני החזרה הגנרלית
אריזונה מיוז מדסקסת עם אנונימי
צוות העיצוב והמלבישים מתכנסים, דקות לפני תחילת התצוגה
המסלול כפי שהוא נראה בשבע בבוקר, לפני הטירוף
והמסלול דקות לפני תחילת התצוגה
הפינאלה
מקס אזריה החמוד ואשתו מנופפים לשלום בסוף התצוגה

וכמה מהפייבורטס שלי מהתצוגה, באדיבות סטייל.קום:

שבוע האופנה רק התחיל, וישנם עוד כמה אירועים שאני עתידה לפקוד בשבעת הימים הקרובים. צפו לדיווחים!

אגב- אריזונה מיוז, לא הולכת משהו על המסלול... לידיעתכם
CV