Thursday, March 31, 2011

A BLACK THURSDAY

היום הזה התחיל בהשקמה מוקדמת והכנות אחרונות לקראת ראיון שהיה לי הבוקר להתמחות קיץ.
את הבגדים בחרתי מבעוד מועד כבר שבוע שעבר, לפני התאריך המקורי של הראיון הראשון שמאז כבר התבטל ואחד אחר (במקום אחר) נקבע במקומו.
הראיון של שבוע שעבר היה אמור להיות אצל זאק פוזן אבל בגלל נסיבות מסוימות ("שינויים פנימיים בחברה") הוא בוטל ברגע האחרון עם הבטחה מתוך נימוס לקבוע מחדש (לא יקרה).
בהתחלה התאכזבתי קשות שההזדמנות שחיכיתי לה התמוגגה פחות מ-24 שעות לפני המועד.

לא חלף הרבה זמן (שעה/שעתיים) והגיעה לתיבת המייל שלי הצעה מפתה נוספת ואף יותר אטרקטיבית.
על זאת, אספר בהרחבה ברגע שאדע גורלי מהו.
בכל מקרה, בשעה 9:00 הבוקר הייתי מוכנה ומתוקתקת עד הפרט האחרון לצאת ליעד.
עותק של קורות החיים - צ'ק!
תיק עבודות מלוטש - צ'ק!
אאוטפיט מרשים - צ'ק!
ומה שכחנו ? מטריה!

עשיתי את דרכי בדרך לרח' 39 ללא מטריה למרות הטיפות המזדמנות שאיימו להרוס לי את השיער ולהחריב את תיק העבודות שלי. "זה רק 12 רחובות=12 דקות" כך אמרתי לעצמי.
הגעתי בשלום ובזמן הקצר שבו הייתי במעלית ניצלתי כל שניה עד הקומה ה-12 בשביל לסדר את עצמי מול המראה שהייתה ממוקמת בתקרת המעלית. האנשים מסביב הסתכלו עלי קצת מוזר אבל לא יכולתי להגיע לראיון נראית כמו יהושע פרוע!
אם יש משהו שלמדתי מהשירות הצבאי שלי זה "אין שני לרושם ראשוני" (אל תשאלו למה..)
הו! איזה מזל! יצאתי מהמעלית ולפני הכניסה למשרדים היו שירותי נשים עם מראה מאוזנת. ניצלתי!

נכנסתי למחלקת הייצור של .... (תצטרכו לחכות קצת, סליחה) וראיתי גן עדן!
חדר גדול שמרוב תכולתו נדמה שהוא קטן חנוק ודחוס ונראה כמו ארון של אשת חברה צעירה, עם סאמפלים טריים טריים מהמסלול (ממש באותו הבוקר עשיתי חזרה על שיעורי הבית שלי בסטייל.קום). מתלים דו-קומתיים של בגדים וגזרות מילאו את החדר הגדול עד שאי היה אפשר לראות איפה הוא נגמר או מתחיל.

הראיון היה קצר ולעניין ובהחלט יצאתי עם הרגשה חיובית. אבל אף פעם אי אפשר לדעת.. אני צריכה לקבל תשובה מחר (שישי) בשעות אחרה"צ זמן ניו יורק. כמובן שאעדכן :)

אין לי תיעוד של מה שלבשתי לראיון, אבל לאות הוקרת תודה שקראתם עד כאן (וגם אם לא, זה אחלה מצידי, אני גם לפעמים קופצת ישר לתמונות) הנה מה שלבשתי בהמשך היום.

Today started with an early rising in order to get ready for the interview I had this morning for a possible summer internship. 
I picked out the outfit in advance last week, before the initial date which eventually got cancelled and another one (in a different place) got scheduled.
Last week's interview was supposed to be with Zac Posen but because of "changes within the company" it unfortunately got cancelled. 
I was really disappointed that this opportunity that I've been waiting for slipped away just less than 24 hours away.

But it didn't take two long (an hour or two), and another (and much more tempting) offer found its way into my mailbox. 
Which I will tell more about as soon as I know the verdict.
Anyway, at 9:00 am I was ready to leave for my destination. 
Copy of my resume - check!
Polished portfolio - check!
Impressing outfit - check!
and what did I forget? an umbrella! 

I made my way to 39th street without an umbrella, in spite of the occasional drops that threatened to ruin my hair and destroy my precious portfolio. "It's only 12 blocks = 12 minutes" I said to myself.
I arrived at my destination and during the ride to the 12th floor I was fixing myself in front of the mirror which was up on the elevator's ceiling. The people around looked at me with strange expressions but all I cared about was not going into the interview looking like a wild child.
If there's one thing I have learned during my army service it's "No second first impression!" (Don't ask why...)
Oh! Thank god! there's a ladies' room outside the elevator! I am saved!

I went into the production department of... (you'll have to wait a little longer, sorry) and I was in paradise! 
The large room's capacity was filled with goods and seemed so small, tiny & dense. It looked like the closet of a young socialite, with sample garments fresh off the runway (Just that morning I had done my homework on style.com, so I could actually recognize the pieces!)
Two story racks of clothes and sewing patterns filled the big room until you couldn't see where it ends or begins. 

The interview was short and right to the point and I definitely got a good vibe. But you can never know with these things... I am suppose to get an answer by tomorrow (Friday) afternoon, NY time. Of course, I'll keep you updated :)

I don't have a record of what I actually wore to the interview, but as a sign of gratitude for reading this far (and if not, that's also fine by me, I also sometimes jump straight to the pictures) here's what I was wearing later today.



אני רק רוצה להבהיר, לאלו שהתייאשו והפסיקו לקרוא באמצע- זה לא מה שלבשתי לראיון הבוקר
Just to make it clear for those who stopped reading in the middle - This is not what I wore to the interview this morning
ג'קט - מנגו, נקנה ב"שתיים" Jacket - Mango
מכנסיים - גאפ Pants - Gap  
חולצה -  Shirt - H&M
גופיה - היינס Tank Top - Hanes 
נעליים - ביג טום Shoes - Big Tom 
שרשרת - קרן וולף Necklace - Keren Wolf 


תחזיקו לי אצבעות! Have your fingers crossed for me
שיהיה סופשבוע מהנה, and a great weekend
CV

Thursday, March 24, 2011

GET READY FOR TAKE OFF

בימים כאלה, בהם מסיימים לעשות דבר אחד וצריך כבר לסיים את האחר, קשה לי להשאר נאמנה לאידאלים האופנתיים שלי. בבקרים מסוימים, כל מה שחשוב לי זה לצאת מהדלת לבושה.

אחרי סופשבוע שטוף שמש, השמיים נצבעו אפור והגשם בא והולך, לפעמים בליווי מנות קטנות של פתיתי שלג.
לא חשבתי הרבה כשקמתי אתמול בבוקר. הספיק לי להציץ מבעד לתריס כדי להבין את הלך הרוח של אותו יום וישר שלחתי יד לאחד הפריטים האהובים והמחממים שיש לי בארון. סוודר צמרירי ושעיר שנגנב מארונו של אבא בחשכת לילה, כשכולם היו עסוקים בלקבל את פניה של שנת 2011 ואני הייתי בבית וארזתי לטיסה בחזרה לניו יורק.

On such days, when you're working on something and you should already be finishing the other, it's hard for me to stay loyal to fashion ideals. On certain mornings, all that's important to me when I go out the door, is to be dressed. Doesn't matter how.

After a sun drenched weekend, the sky turned grey and rain has been coming and going, sometimes even with small portions of snow.
I didn't have a lot to think about when I woke up last morning. It was enough for me to take a peak through the shades to understand that I must reach for one of the most loved and warm garments I have in my wardrobe. A fuzzy wooly sweater that was stolen in the dark of night from my father's closet, while everyone else were busy welcoming 2011 and I was packing for my flight back to New York. 

Sweater- Daddy's closet, 80's/90's ? סוודר-מהארון של אבא, שנות ה90/80 
 Jeans - Old Navy ג'ינס - אולד נייבי
צעיף - Scarf - H&M
מגפיים - Boots - Ralph Lauren
תיק - Tote - Marc by Marc Jacobs

לפני מס' דקות גיליתי שהראיון שחיכיתי לו כל כך, ושכל היומיים האחרונים סבבו סביב סידורים ומטלות כדי שאהיה מוכנה להתייצב אליו, נדחה. 
מצד אחד, אני שמחה כי זה נותן לי קצת מרווח נשימה.
מצד שני, כל כך חיכיתי לזה בהתרגשות.
נו טוב, ! ce sera - sera. whatever will be - will be
כמובן שאחלוק איתכם את הפרטים המלאים לאחר המאורע.

בזכות כל הלחץ והתרוצצויות, הספקתי לסיים מבעוד מועד את הפרויקט שעבדתי עליו לאיור ועיצוב בהשראת "עידן החלל".
לפניכם התוצאות:

A few moments ago I found out that the interview I was waiting for so much, and which the last couple of days were spent working & prepping for, got rescheduled.
On one hand, it does feel less stressful now.
On the other, I was waiting for it so bad!
Oh well, ce sera - sera. Whatever will be - Will be!

Luckily, because of rushing around, I managed to finish ahead of time the project I was working on for fashion art & design inspired by "Space Age": 

 

מקווה שיהיה לכם סוף שבוע רגוע שקט ובטוח
ושהכל ילך כמתוכנן :)
Have a calm, quiet & safe weekend
and hopefully everything will go as planned :)
CV

Tuesday, March 22, 2011

TIME OUT

קוראים יקרים,
בשביל שלא תחשבו שאני משתזפת בסנטרל פארק בזמן הפסקת הפרסומות,
אני מספקת לכם הצצה קטנה לשבוע שלי.
תכף אשוב, עמכם הסליחה.


שלישי (אתמול)
* תדמיתנות - הגשת פרויקט עיצוב: מכנס מחויט וטופ עם שרוול עטלף בשילוב של מאסלין וכותנה שחורה.
* טכניקות תפירה - הגשה ראשונית של ג'קט מחויט (גוף חיצוני, ללא בטנה)

רביעי (היום)
* עיצוב ממוחשב - הגשת פרויקט: לוח השראה, לוח לקוח, פלטת צבעים, דוגמאות בדים, פלאטס (flats, איורים טכנים) ואיורי אופנה סופיים.
* תולדות הלבוש המערבי - מבחן אמצע סמסטר: מצרים העתיקה עד הרנסנס.

שישי
* ראיון סודי וסופר חשוב (פרטים בהמשך) - תיק עבודות פורמאלי, דגם תפור ותשובות שבמקרה הכינותי מראש :).
* איור ועיצוב אופנה - הגשת פרויקט "עידן החלל" בהשראת שנות ה-60, לבוש קוקטייל/ערב.

בין לבין- 45 דקות חד"כ ליום, המון סטארבקס, אלתור והרכבה של פורטפוליו מקצועי ביומיים, הכנת מנות קרב (aka אוכל), יום הולדת לבלוג (!), חיי חברה (?), שעות שינה מעטות ונשימה אקראית מפעם לפעם.

wish me luck
ונתראה בסופ"שׁ הכה מיוחל !
CV

*מתוך ההשראה לפרויקט "עידן החלל"



Wednesday, March 16, 2011

MINIMALISM & FASHION


ביום שלישי האחרון נכחתי בדיון מטעם מוזיאון האופנה של FIT על "מינימליזם ואופנה", לכבוד יציאתו לאור של ספר באותו הנושא שכתבה היסטוריונית האופנה ובוגרת ביה"ס, אליסה דימאנט בשיתוף עם פרנסיסקו קוסטה, המנהל הקריאטיבי של "קלווין קליין". אני לא חסידה גדולה של מינימליזם, אבל לא אפספס הזדמנות לשמוע ולראות את אחד האנשים מצמרת תעשיית האופנה.

קוסטה (מימין) ודימאנט. תמונה מפה.

דימאנט וקוסטה, בהנחיית נציגה מהמוזיאון, דיברו על מינימליזם לאורך ההיסטוריה ביחס למודרניזם, פרקטיות, אמנות וארכיטקטורה ולשיחה היה פוטנציאל להיות משכילה ומעניינת.
לצערי, הדיון התמקד ברובו על עבודותו של קוסטה בתור המעצב הראשי בבית האופנה "קלווין קליין", ולהפתעתי, התאכזבתי לגלות שאדון פרנסיסקו הנכבד לא יכול לסיים משפט בודד בלי צמד המילים "you know" או בכלל. בכל פעם ששאלה הופנתה אליו הוא נראה כמו צבי מול פנסי מכונית (נסיון כושל לתרגם לעברית "deer in headlights") לא הפסיק לסטות מהנושא עליו נשאל, ומילותיו היו ריקות מתוכן.
(יאמר להגנתו, שהוא במקור מברזיל ואנגלית היא לא שפת האם שלו)

בחלק שהוקצב לשאלות מהקהל, עמדה בחורה צעירה עם כיסוי ראש ושאלה בהקשר למשפט שאמר במהלך הדיון ("Calvin Klein is all about celebrating women's body") מדוע לא מהללים בקלווין קליין גם סוגים אחרים ושונים של גוף האישה. בתשובה טען קוסטה שאין כך הדבר וכדי להפריך את הטענה הוא הוסיף וציין שהפרזנטורית הנוכחית, לארה סטון, מאוד שופעת ואפילו השתמש במחוות ידיים כדי להמחיש. (סטון אמנם נחשבת לדוגמנית עם מבנה גוף רחב מעט בהשוואה לקולגות שלה למקצוע וידועה בתור אחת שנושאת בכבוד 32D, אבל עדיין מצליחה להשתחל לקטגורית הרזון האידיאלי והבלתי מושג של תעשיית האופנה ורחוקה מלהיות אישה עם משקל וגוף "ממוצעים")

ובנוגע לספר, הדיון סיפק הצצה מאוד קטנה לתוכו (וגרם לי לרצות עוד), שכן רוב השיחה התרכזה במר קוסטה שלא הצליח לסיים משפט. מסקנה= אחרי שיגמר שבוע ההגשות/מבחנים הזה, (שהוא לא באמת שבוע, יותר כמו שבועיים) אני צריכה לבקר בספריה ולראות בעצמי מה הסיפור.

תמונות מהאירוע:
פרנסיסקו מהרהר. "אז מה בעצם היא שאלה?"
(עם לארה סטון ברקע)

וכפיצוי על השיחה המשמימה הרי לכם לארה סטון מתוך הקמפיין האחרון של קלווין קליין, קרובה לשלמות

ועכשיו, אם תסלחו לי, אפרוש למס' שעות שינה מתוקות לפני שהבוקר יפציע ורשימת ה"טו-דו" שלי תואיל בטובה לעשות לי יקיצה מוקדמת.
צ'או צ'או ועוד-מעט-סוף-שבוע נעים לכם!
CV

Monday, March 14, 2011

PUNK'D

לא להאמין איך הזמן טס, כבר הגיע אמצע הסמסטר ואיתו מבחני והגשות אמצע-סמסטר!
יש! אתם מרגישים את ההתרגשות והצהלה באויר?
גם אני לא.

בכל מקרה, רציתי רק להודיע שאני לא הולכת לשום מקום, רק מורידה הילוך לשבוע/שבועיים ואחזור לפול-פאוור ממש בקרוב!
לא רציתי להשאיר אתכם לבד קוראים יקרים, לכן דאגתי לכם לחברה טובה עם אריזונה מיוז, רקל צימרמן ופרייה בהאה מגליון מרץ האחרון של "ווג" ארה"ב.

תהנו ונתראה ממש בקרוב
CV

Friday, March 11, 2011

24 שעות ביממה

אני אתחיל מהסוף, אחזור להתחלה ואז אציג את התוצר הסופי.
הסתבכתם ?
גם אני הצלחתי לבלבל את עצמי קצת, תשארו איתי ומבטיחה שבסוף הפוסט הכל יהיה ברור.

היום היתה ההגשה של הפרויקט שעבדתי עליו בשלושת השבועות האחרונים.
כשאני אומרת שעבדתי עליו שלושה שבועות אני לא מתכוונת רק למוצג הסופי, אלא לכל התהליך שלוקח בשביל לפתח רעיון מהשראה, מציאת הבדים ופלטת הצבעים וכמובן עיצוב הקולקציה.
השלב האחרון בתהליך (לפחות למטרת השיעור) הוא הפרזנטציה ולוח הקולקציה בו מוצג התוצר הסופי של כל תהליך המחקר והעיצוב.
השלב הזה גוזל הכי הרבה זמן במצטבר כי לעומת סקיצות, רשימות, רעיונות וחתיכות בדים שמופיעים בסקצ'בוק, ההגשה הסופית צריכה להראות  מושקעת מלוטשת ומקצועית (שלושת המ"מים).
וכמובן שכלולה בעניין עבודת איור שרוב הפעמים לוקחת שעות על גבי שעות במיוחד אם בוחרים להשתמש בחומרים מסוימים כאלה ואחרים.
אבל אני לא כותבת את זה בשביל ליגע ולידע אתכם אלא בשביל לתת רקע לאירועי היממה האחרונה.

אז בואו נחזור אחורה בזמן לאתמול בבוקר:

  • קמתי אקסטרה מוקדם אחרי ש"ש ספורות בשביל להספיק לשעת הסטודנטים בחנות הבדים B&J. בתור סטודנטים לעיצוב אופנה, אנחנו נדרשים לספק דוגמאות בד (swatches) כמעט לכל פרויקט שאנחנו עובדים עליו. תעשיית האופנה בעיר הולכת יד ביד ומשתפת פעולה עם הסטודנטים לעיצוב ולרוב חנויות הבדים יש מדיניות מוגדרת לכמות/סוג הדוגמאות והשעות בהן הם מוכנים לתת שירות לסטודנטים (כמובן שאם מגיעים במטרה לקנות, ולא רק בשביל לקבל סווצ'ים אז הסטודנטים מקבלים שירות כמו כל אחד אחר). השעות האלה בדר"כ הן שעות הפתיחה המוקדמות של הבוקר בהן עדיין אין תנועה של אנשים והצוות בחנות פנוי לעזור לסטודנטים בלי סכנה לאבד לקוח ממשי. באופן מסוים, השיטה הזאת היא השקעה שמשתלמת, כי לחנות שבה יתיחסו אלי בכבוד ובאדיבות, ארצה לחזור כשאצטרך לקנות בד לפרויקט עתידי. בניגוד לחנות בה יתיחסו אלי בזלזול כי אני סטודנטית ויגרמו לי להרגיש שהם עושים לי טובה ושאני גונבת מהם. (ככה אגב זה הרגיש כשהייתי בארץ ועבדתי על תיק העבודות שלי. הייתי צריכה להתחנן מהמוכרים בנחלת בנימין שיגזרו לי ס"מ של בד והיה לי מזל אם מישהו באמת חתך חתיכה שהיתה ברת-שימוש)
  • אחרי שהשגתי את דוגמאות הבדים שחיפשתי, המשכתי בדרכי לפגוש את ספי לארוחת בוקר בצ'לסי, במקום סופר סודי שרק אם תהיו ממש נחמדים אלי, יש לכם תחלופה הולמת או שאני פשוט אוהבת אתכם, אני אספר לכם על קיומו. ואם לא, אז חבל, אבל יש לי המון מקומות אחרים בניו יורק שאשמח להמליץ לכם עליהם :) אחרי החביתה בקוראסון שאכלתי יצאנו להסתובב קצת בשכונה, למרות שגשם קל קטע את תוכניותנו וגם הלו"ז הצפוף שלי דרש ממני לחזור מיד לגבולות הקמפוס. יש גבול לכמה שאני יכולה להתרחק ממכונות התפירה והמגהצים! אבל הספקנו לצלם ולהצטלם ברחוב שנראה בעל פוטנציאל פסטורלי אדיר, בעונה אחרת של השנה (תודה לספי על התמונות:)
אני לובשת:
צעיף - H&M
ג'ינס - Old Navy
נעליים - ביג טום
חולצה וחגורה- American Apparel
ג'קט - DVF
מעיל - Tommy Hilfiger
ותיק חיקוי של אלקסה מ-century21
  • הפוסט הזה מתארך יתר על המידה, אז אני אקצר. כאמור, הייתי צריכה לרוץ בחזרה לקמפוס בשביל להמשיך לעבוד על ההגשה של היום. תמצית שאר היום שלי היתה בעיקר השגרה הרגילה של הלימודים עד שבשתיים וחצי לפנות בוקר נרדמתי במעבדת מחשבים בעוד היד שלי אוחזת בעכבר המחשב, מנסה לסיים את ה"פלאטס" (האיורים הטכניים של הבגדים). הנסיון נכשל. חזרתי לחדר להפסקת שינה של כמה שעות. קמתי בחשכה, קפצתי לדנקין דונטס (גם להם יש השקמה מוקדמת והם פותחים ב5:30) למנת קפאין נזקקת ביותר והמשכתי לריטושים אחרונים של העבודה. ב-12 בצהריים, בדיוק שעה לפני השיעור הושלם הפרויקט ויכולתי לנשום לראשונה בכמה ימים. 
טוב מספיק כבר עם כל המילים האלה, יש לי כאב ראש. ולפניכם המוצג הסופי-
(כמו תמיד, מומלץ להגדיל)

  •  ועכשיו... אני הולכת לראות הופעה של Team of Rivals ב-Arlene's Grocery !

תהנו מהשבת שלכם,
CV

Wednesday, March 9, 2011

YSL MANIFESTO S/S 2011

פעמיים בשנה, בתחילתה של כל עונה, מפרסמים YSL את ה"מניספטו" - מגזין/קטלוג שמציג את האוירה והקולקציה לאותה עונה. בסוף השבוע האחרון, לכבוד כניסתה של קולקציית אביב/קיץ 2011 לחנויות, נציגות המותג לבושות במדי מניפסטו הסתובבו וחילקו לעוברים והשבים ברי המזל את המניפסטו בערים ניו יורק, פריז, מילאנו, לוס אנג'לס, טוקיו, הונג קונג ולונדון.
תאריך החלוקה הרשמי מוכרז מראש, ובבוקר היום שנקבע מתפרסמת רשימת מוקדי החלוקה השונים בקריאה לחובבי אופנה מסביב לגלובוס להתייצב בנקודות הציון כדי לקבל את המניפסטו, כאשר המהירים מביניהם שיגיעו ראשונים, יזכו לקבל אותו בתוך תיק בד בעל הדפס מיוחד בנושא הקולקציה, שתאמינו או לא - נחשב לפריט אספנים.  

Twice a year, at the begining of each season, YSL publishes the "Manifesto" - a catalog/magazine that presents the season's mood and collection. Last weekend, for the spring/summer 2011 collection's introduction into the stores, the brand's representatives walked around major cities like London, Paris, New York, Milan and more, while dressed in Manifesto uniforms and gave out the Manifesto to lucky passersby. 
The official date of distribution is declared in advance, and in the morning of that date the distribution sites are published, calling out to all fashion enthusiasts around the world to come and grab a copy of the Manifesto, when the first ones to come will get it in a special Manifesto printed tote bag. Which believe it or not - is considered to be a collector's item. 

התמזל מזלי (ז"א גרמתי לו להתמזל), וזכיתי להיות אחת מהעוברים והשבים! כבר מבעוד מועד סימנתי לי את התאריך במחברת הורודה הקטנה של חודש מרץ וחיכיתי לפרסום הפרטים. וכך, בשבת האחרונה, ב-5 למרץ, התייצבתי כמו פאשיוניסטה נאמנה מן השורה במיקום המדויק קצת לפני השעה המדויקת, וחיכיתי. 

I was lucky enough to be one of the privileged passersby ! Already ahead of time I marked the date in my little pink notebook (AKA my march planner) and waited for the distribution sites to be published. And so, last Saturday, on March 5th, like the faithful fashionista that I am, I got to the the exact location shortly before the exact time, and waited.

13:40 זירת ההתרחשות - צומת הרחובות בליקר & ווסט 11
1:40PM The scene of crime @ Bleecker & west 11th st.

(אני חייבת להודות שאת המיקום הראשון שתכננתי להגיע אליו פספסתי בגלל שהראש שלי היה במקום אחר ושכחתי לגמרי מההתרחשויות. אבל במזל הראש שלי חזר למקומו הטבעי בדיוק בזמן בשביל שאוכל להספיק להגיע לחלוקה הבאה בתור)

(I must admit that I missed the first location I was planning on going to, because my head was somewhere else and I forgot all about the event. But luckily enough, my head got back into its rightful place just in time for me to reach the next available location)

לאחר שמיפיתי את הצומת ואת כל כיווני ההגעה האפשרים, מצאתי נקודת תצפית טובה והתמקמתי. מוכנה לרוץ, לחצות את הכביש באור אדום (לא באמת, תשאלו כל מי שמכיר אותי, אני אף פעם לא עושה את זה) לדחוף אנשים תמימים ולעשות כמעט הכל בשביל להשיג את תיק המניפסטו. 
אפילו זיהיתי מעבר לכביש תחרות - שתי בנות שהסתכלו עלי בצורה חשודה. ידעתי למה הן היו שם ולפי מבטי הצינה שהו שלחו לי גם הן יכלו לנחש למה אני שם. 

After mapping out the area and every possible direction of the YSL team's arrival, I found a good vantage point where I settled down. Ready to run, cross a red light (Not really, ask anyone who knows me, I'll never do such thing) push innocent people and do almost anything to get the Manifesto tote.
I even spotted some competition across the street - two girls who looked at me suspiciously. I knew why they were there and by the looks they gave me they could also guess what I was doing there.

השעה שתיים וכמה דקות -  מתוך מיני-ואן לבן מגיחות ארבע בחורות בלונדיניות יפות-תואר לבושות במדים שחורים של המניפסטו, נושאות בידיהן את התיקים השחורים. תוך פחות משלושים שניות כבר נתלה לו על זרועי התיק וחיוך נמרח על פני. לפניכם הראיות: 

2:0...something PM - a white van pulls over and four beautiful blonds pop out holding the black bags. Less than 30 seconds later the Manifesto tote is already hanging on my arm and a big smile smeared across my face. Here is the evidence:

תיק המניפסטו : The Manifesto Tote
מה לא אעשה בשביל מנה של אדרנלין אופנתי... :)
I'd do anything for a dose of some fashion adrenaline... ;) 

מכבבת במניפסטו (כמו בכל מקום אחר בתעשיית האופנה כרגע) היא אריזונה מיוז, שלפי דעתי צריכה להזהר שלא יקרה לה "אגנס דין" וינשלו אותה מקמפיינים בטענה שהיא מופיעה בכל מקום. 

Staring the Manifesto (like any other place in the fashion industry right now) is Arizona Muse, which in my opinion should be really careful not to pull an "Agyness Deyn" and get cut from campaigns because she is everywhere.

לא התבלבלתי, זה הפוך גם במציאות


את הקטלוג המלא ניתן לראות כאן
To view the full Manifesto click HERE

לא יכולתי לסיים פוסט מניפסטו, בלי זה-
סרטון המניפסטו לסתיו חורף 2010/11 בכיכובה של דריה וורבוי - זהירות, ממכר!
I can't write a manifesto post without this - 
The menifesto video for F/W 2010/11 - Be careful, ADDICTIVE! 


until the next manifesto...
CV

Monday, March 7, 2011

THIS IS TOO GOOD!

הגיע הזמן לחשוף מה הסתתר בתוך הקופסא הכחולה מהפוסט הקודם -
Time to reveal what was hiding inside the blue box from the previous post -

אז הניחוש של מיראל היה מוצלח, ולאחר המתנה אינסופית בתור ומספר ביקורים במכירת המחסן החצי שנתית של בארניז, הצלחתי לשים את ידי על עקבי ה"לנוין" ההורסות האלה, שגיהצו מכרטיס האשראי שלי 130 מרשרשים ירוקים (או במילים אחרות - דולרים).
מחיר מציאה ביחס לתג המחיר המקורי - 1000 דולר! כן - אלף דולר!

After waiting forever in line, and making several visits to the Barneys bi-annual warehouse sale, I managed to get my hands on these amazing Lanvin heels, which cost my credit card 130 green crispies (or in other words - dollars).
An amazing bargain price compared to the original price tag - 1,000$ ! YES - one thousand dollars!

המכירה שמתקיימת פעם בשישה חודשים במחסני החברה בצ'לסי, התחילה באמצע פברואר וכבר אז התייצבתי שעה לפני פתיחת הדלתות (7:00 בבוקר) כדי לעמוד בתור שהשתרך לאורך כל הבלוק ועוד מעבר לפינה. כשהגעתי כבר היו בערך 50 איש ובמהלך השעה שחיכיתי התור רק הלך והתארך עד שכבר לא יכולתי לזהות את סופו -

The sale takes place once in every six months in the department store's warehouse in Chelsea, and began mid-February, when I reported for duty an hour before doors opened (7 am!) in order to stand in the long line that stretched along the block and around the corner. When I arrived there were about 50 people already in line, and during the hour I waited it only got longer until I could no longer detect the end -

איפה התור הזה מתחיל בכלל? 
where is this line starting, anyway?

ביום הראשון אמנם המבחר היה גדול במגוון ובמידות אבל המחירים, שעברו הנחה משמעותית (בין 50 ל-70 אחוז) עדיין היו גבוהים מדי בשבילי ולא ראיתי סיבה טובה להוציא סכומים שכאלה.
חזרתי לאחר כשבוע עם ידידי הזכר חנן, כדי לבקר במחלקת הגברים ועל הדרך לתת הצצה ולבדוק האם השתנו המחירים במחלקת הנשים. לצערי, גיליתי שהמספרים נותרו זהים בעוד הסחורה התמעטה.

On the first day, there was indeed a great variety of goods and sizes but the prices, which were already significantly discounted (50%-70%) were still too high for me and I saw no good reason to spend such sums.
I returned a week later with my male friend Chanan, to visit the men's department and at the same time catch a glimpse to see if if prices had changed in the women's department. Unfortunately, I discovered that the numbers remained the same while the goods slowly disappeared.

בסוף השבוע האחרון, שהיה גם סוף השבוע האחרון לקיום המכירה, נפגשנו ספי ואני ב-18 והשמינית כדי לבדוק האם אולי יש עוד סיכוי למצוא עסקה טובה. 
לשמחתנו, גילינו שבמחלקת נעלי הנשים הכריזו על 70% (!!!) הנחה בנוסף על המחיר המוזל! וכך מצאתי את זוג היפות האלה, שבאופן מפתיע לא ראיתי בביקורים הקודמים שלי במכירה. נפרדתי יפה לשלום ממאה ושלושים דולרים וזוג נעליים מקולקצית אביב 2010 של לנוין מצאו להן בית חדש :)

Last weekend, which was also the last weekend for the sale, Sefi and I met on the corner of 18th st. & 8th ave. to see if maybe there's another chance of finding a good deal.
To our joy and content, women's shoes were discounted another 70% (!!!) on top of the original discount price! So I found these beautiful pair of heels, which surprisingly I didn't see on my previous visits to the sale. I peacefully said goodbye to a hundred and thirty dollars and a pair of spring 2010 Lanvin heels found a new home ;)

 ..And They Lived Happily Ever After
The End
CV

Wednesday, March 2, 2011

URBAN RUST

לפי סדר ההופעה - תמונות ההשראה, הבדים והסקיצות הראשוניות מתוך פרויקט שאני עובדת עליו בשבועיים האחרונים, בהשראת אמנות מודרנית והאמן השנוי במחלוקת ג'קסון פולוק. (עבור שיעור איור ועיצוב אופנה/fashion art and design)
השלב הבא יהיה לבחור איזה מהדגמים יככבו בהגשה הסופית ולהתחיל לעבוד על ה-flats (האיורים הטכניים של הדגמים)
הקולקצייה הסופית תכלול לפחות 4 לוקים לעונת אביב קיץ (5 אם יהיו לי מספיק זמן ומוטיבציה) וצריכה להכיל בתוכה ג'ינס ובד עם שקיפות כלשהי.

מה דעתכם? יש לכם מועדפים? אשמח לשמוע את דעת הקהל :)
CV