Monday, July 9, 2012

A NEW YORK AFTERNOON


מאז שעברתי לברוקלין לפני כשנה, שבוע שלם יכול לעבור מבלי שכף רגלי תדרוך על האי שמו מנהטן. לפעמים אני מנופפת שלום לגורדי השחקים מעבר לנהר האיסט ריבר בשביל להזכיר למנהטן שהיא אהובתי האמיתית. אחרי סופשבוע קיצי ומהנה בוויליאמסבורג, החלטתי שהגיע זמן להראות קצת חיבה למאהבת השניה שלי. ירדתי מתחת לאדמה, חציתי את האיסט ריבר בעזרת קו ה-L וצצתי בחזרה אל הקרקע המזמינה של העיר הגדולה.

אחד הדברים שגורמים לי להרגיש הכי ניו-יורקית זה לעשות משהו לבד, בדד, אני עצמי אנוכי והעיר. ללכת ברחובות ללא מטרה או מגבלת זמן. לקחת פניות בלי לדעת לאן הדרך מובילה. לגלות, להתבונן ולספוג את כל מה שקורה מסביב. ללמוד את העיר.
נסו בעצמכם, ההצלחה מובטחת.

Since I moved to Brooklyn, an entire week could pass without my foot touching the island named Manhattan. Sometimes I wave to the skyscrapers across the East River in order to remind Manhattan it is one and only true love. After a fun summer weekend in Williamsburg, I decided it was time to show my true love some affection. I went underground, crossed the East River with the help of the L train, and popped up again to the welcoming arms of the big city. 

One of the things making me feel like a true New Yorker is doing something alone. Just me, myself, I & the city. Walking around the streets with no specific cause or time limit, taking turns without knowing where the road might lead. Discovering, observing and absorb everything around. Learn the city. 
Try it yourself. Success is guaranteed.  

הפעם השיטוט היומי שלי הוביל אותי לשדרה השישית, למקום בו נפגשים הגריניץ' והווסט ווילג':
This time wandering around led me to where the Greenwich Village & the West Village meet:

בסוף הסיור הרנדומלי שלי, הגעתי לבית הקולנוע של IFC וקניתי כרטיס לסרט הזה:
At the end of my random tour I arrived to the IFC theatre and got myself a ticket to see this movie:

יצאתי מהסרט (שהיה חמוד, אבל מעט סתמי) ועדיין לא רציתי להפסיק לשוטט או שיגמר לו היום הנונשלנטי הזה, אז הלכתי כמה בלוקים אקסטרה עד לתחנה הישירה הביתה במקום להכנס לתחנה הקרובה ולהחליף רכבת. כשהייתי כבר בצד השני של האיסט ריבר בעודי הולכת לכיוון הבית, הביטו בי שוב גורדי השחקים בגעגועים וביקשו ממני לחזור במהרה. 

After seeing the movie (which was cute, but pretty bland) I wasn't ready to stop wandering yet and didn't want this nonchalant day to be over, so I walked a few extra blocks to the direct subway line home instead of going to the nearest station and changing trains. When already at the other side of the East River, while walking home, the skyscrapers looked at me again with yearning, asking me to came back again soon. 



*אם הפוסט הזה עשה לכם חשק בלתי נסבל להיות בניו יורק עכשיו, אני ממליצה שתתנו הצצה לרשימה הזאת מגיליון טיים-אאוט ניו יורק האחרון, שמונה את 100 הסרטים הטובים ביותר המתרחשים בעיר, עבור מנת אסקפיזם ניו יורקי טהור. תהנו!

*If reading this post made you unbearably want to be in New York right now, I recommend you give a glimpse into this list from the recent issue of Time Out New York, which counts the 100 best movies taking place in the city, for a dose of pure New York escapism. Enjoy!

CV 

4 comments:

sefi said...

מזל שיצאת מהבית. הפוסט יצא מקסים, מראה את מנהטן בזוית היחידה כמעט המחמאיה לה.
מתי יהיו תמונות של הכנסיה בגרינפוינט?

Hug said...

תמונות מקסימות!
בא לי כבר להיות שם...
אני באה באוגוסט

וכבר סימנתי לעצמי לעשות סיור מקיף בברוקלין :)

Dana said...

איזה כיף של פוסט!!

אנה said...

מרגיש כאילו גם ממני הם מבקשים לחזור במהרה ) אפילו שמעולם לא יצא לי להיות שם.