Thursday, August 29, 2013

סופ"ש נטול אשמה

שמלה - אמריקן אפרל, תיק - רבקה מינקוף, צמיד חברות מליטל 

אפשר להכריז שהשבוע הראשון לסמסטר עבר בהצלחה.
היומיים הראשונים היו מעט הזויים ונדרשה הסתגלות מחדש, אבל צ'יק צ'ק הרגשתי כאילו מעולם לא עזבתי.
ממש כמו לרכב על אופניים.
ועכשיו שיעורי הבית והמשימות מתחילים להתווסף להם אט אט.
האמת שהמחשבות שלי נודדות למקומות אחרים לגמרי בימים אלה כמו מתי יהיה לי זמן ללכת ליוגה או איזה קינוח להכין לארוחת ערב ראש השנה.. ולא לשכוח להשקות את העציצים :)
נדמה שההפסקה מהלימודים עזרה לי לראות דברים בצורה קצת אחרת, ועד כמה שהלימודים חשובים לי, אני פתאום זוכרת שיש גם חיים מחוץ לגבולות הקמפוס. וזה נחמד... למרות שאני די בטוחה שעוד כמה שבועות כל הבולשיט הזה כבר יהיה היסטוריה ושוב אבלה לילות לצד שולחן הגזירה.

עד אז, אני מתכננת להנות מסוף השבוע והזמן החופשי ללא דאגות ורגשות אשם! 
מקווה שגם אתם!

3>
CV

Thursday, August 22, 2013

התחלות חדשות וחולצות ישנות


כמעט בלי לשים לב חלפה לה שנה מטורפת ומלאת הרפתקאות והנה אני כאן לפניכם, לובשת את חולצת הפסים האהובה עלי (שבניגוד לזרם הכללי של כחול/לבן היא דוקא מעוטרת בפסים אפורים!) ומתהדרת בקיצוץ חדש של השיער שהתרחש ביום האחרון לביקור שלי בארץ לפני כמה שבועות בודדים. זה כבר הקיץ השני (או שלישי?) שלי עם החולצה המפוספסת מגאפ, ולצערי היא כבר מתחילה להראות סימני שחיקה שלא ניתן להסוות או לתקן. הזמן עשה את שלו, לטוב ולרע.

אחרי יותר משנה שלא נגעתי במכונת תפירה, אחזור ביום שני לשולחנות העבודה הענקיים, בובות הדיגום ולספרייה האהובה שכל כך התגעגעתי אליה ולשלל המגזינים האקזוטים שמחכים לי על המדפים. תוקפת אותי לסירוגין התרגשות מעקצצת מהולה בקצת פחד וחשש, בדיוק כמו באוגוסט 2010 לפני הסמסטר הראשון שלי באפ.איי.טי. פרה-היסטוריה של ממש. רק שהפעם אני חמושה בוותק של ארבעה סמסטרים של לילות לבנים ומזוודות ענק עם נסיון מקצועי שרכשתי בשנה האחרונה.

התלבטתי המון לפני שהחלטתי לעשות את הצעד ולקחת הפסקה מהלימודים. פרשתי זמנית מהמירוץ לתואר בעוד החברים המשיכו הלאה וקו הסיום שלי נדחה ל-2015. אי-הודאות לגבי התפתחות האירועים היה קשה לעתים. לא היתה מערכת שיעורים מסודרת, פרופסור שיתן הערות בונות או פרצופים מוכרים שינחמו בשעת משבר. אבל במבט לאחור, אני כל כך כל כך שמחה שעשיתי את זה.
בשנה אחת למדתי על תעשיית האופנה יותר ממה שהייתי לומדת גם בחמש שנים בבית הספר. אבל החשוב מכל הוא שהבנתי שזה באמת באמת וללא ספק מה שאני אוהבת ורוצה לעשות למהלך עוד הרבה שנים שיבואו.


אמנם זה עדיין לא ממש הזמן, אבל אנצל את המומנטום והאוירה בשביל לאחל לכולכן/ם שנה טובה, מוצלחת, אוהבת, מרגשת ובטוחה. מקווה שתעזו, תעשו, תקחו סיכונים, והכי חשוב אל תשכחו שהתחלות חדשות אפשר תמיד ולא רק בא' בתשרי.

3>
CV